חוות דעת של מומחה בטיחות
פרטי מומחה הבטיחות:
שם המומחה: ד"ר שמואל מניב
השכלה:
- 1993 - הסמכה כממונה על הבטיחות ע"י המוסד לבטיחות ולגיהות.
- 1971 - הענקת תואר ד"ר לפיסיקה ע"י האוניברסיטה העברית בירושלים.
ניסיון מקצועי:
- 1971 – 1974 מכון ויצמן למדע המחלקה לאלקטרוניקה – טכנולוגית גלי מיקרו.
- 1974 – 1978 המחלקה לפיסיקה אוניברסיטת בן גוריון – ראש המעבדה לפיסיקה שימושית.
- 1978 - 1981 BNR אוטווה קנדה - טכנולוגיות למיקרו - אלקטרוניקה.
- 1981 – 1983 המרכז הטכנולוגי תדיראן חולון - טכנולוגיות למיקרו-אלקטרוניקה.
- 1983 – 1992 רפא"ל המ"מ, מחקר, פתוח וייצור גלאי אינפרא אדום.
- 1992 – 2002 מהנדס בטיחות חטיבה, ממונה על הבטיחות ור' יחידת הבטיחות של רפא"ל (ראשות פיתוח אמצעי לחימה).
- 2002 - 2007 עצמאי, מומחה לבטיחות, גיהות ואיכות הסביבה - ראה הלוגו.
(לשמירת הפרטיות, שמות האנשים, המקומות והתאריכים שובשו)
בהתאם לסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971, אני הח"מ מעיד בזה כי בדקתי את הממצאים לתאונה שהתרחשה לילדה דפנה רגב, בה היא נפצעה בראשה בגלל התנגשות בקיר זכוכית שקוף.
אני נותן בזה את חוות דעתי במקום עדות בבית המשפט ומצהיר בזאת שידועה לי היטב הוראת החוק הפלילי בדבר מתן עדות שקר בבית המשפט.
דין חוות דעתי כשהיא חתומה בחתימת ידי כדין עדות בשבועה בבית המשפט.
תיאור התאונה:
עדות האם של דפנה: (נגבתה ע"י ד"ר שמואל מניב ביום ג' 16.07.2002 ברחוב מס' 1 במקום התאונה).
ביום ראשון 14.04.2002, יצאנו: אני, בתי דפנה בת ה- 8, ואחי אברי לחלק פליירים עבור חוג הקרמיקה שלי. השעה הייתה שעת בין הערביים כאשר הגענו לרחוב מס' 1. דפנה ואני התקדמנו לקראת הכניסה לבנין (רב-קומות). אחי הקדים אותנו והחל לחלק את הפתקים לתיבות הדואר של הדיירים. בינינו לבין תיבות הדואר של הבניין הפריד קיר גבוה רחב עשוי זכוכית. הקיר היה נקי מאוד, בקושי רב הבחנתי בקיומו. אחי ותיבות הדואר נשקפו דרכו בבהירות רבה. דפנה לא הבחינה בקיר הזכוכית כאשר ניסתה בזריזות להצטרף אל אחי. ראשה נחבט בקיר הזכוכית, הזכוכית נשברה לשברים גדולים אשר פצעו אותה בפנים ליד העין ובמקומות אחרים בגוף. שותת דם חילצנו אותה מהשברים והבהלנו אותה לעזרה ראשונה ומשם לבית חולים בילינסון להמשך טיפול. ...
תחקיר
ביום שלישי 16.07.2002 פגשתי את המזמינה ובתה דפנה בת 8 בכניסה לרחוב מס' 1 ליד הבית בו ארעה התאונה. שברי הזכוכית תוקנו בינתיים והמצב הושב למצבו הקודם (לדברי האם). דפנה שחזרה את אופן תנועתה עד לתאונה. אני בדקתי את קיר הזכוכית ומצאתי שאין עליו סימנים או ציורים או הדבקות או כל אמצעי שמטרתו להזהיר מפני תאונת התנגשות הנדרש ע"פ חוק. צילמתי את השחזור ואת המבנה ממספר כוונים. לדברי האם, גם לפני התאונה לא היו סימנים או אמצעים כל שהם לשם סימון קיומו של קיר הזכוכית השקוף.
באתר האינטרנט של מכון התקנים הישראלי, מצאתי בתאריך 15.07.2002 בסעיף מידע לצרכן – "מידע לצרכן דלתות זכוכית" (רצ"ב). להלן ציטוטים:
- בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר על מקרים של פציעה ואף מוות כתוצאה מהיתקלות בדלתות זכוכית לא תקינות. הקפדה על כללי הבטיחות והתקנה נכונה של הזכוכית יכולה למנוע אסון.
- תקן ישראלי 1099 מדבר על ההיבט הבטיחותי של זיגוג בבתים וכולל התייחסות לדלתות אינטרקום בבתים משותפים...דלתות כניסה למקומות ציבוריים ועוד.
בהמשך יש המלצה ביחס לסוג הזכוכית, מחוסמת או עשויה שכבות וכן ביחס למימדים.
בסוף התקן רשום בפעם הראשונה כי שמשה המותקנת במקום שבו בני אדם עלולים להתנגש בה תוך כדי הליכה כמו בדלתות או בזכוכית קבועה, יש לסמנה בסימון המבליט את קיומה (סימון זה יש לבצע בכל מקום למעט בתוך דירות מגורים).
בהמשך רשום: ידועים מקרים רבים שבהם התנגשו בני אדם בזכוכיות קבועות שהיו נקיות באופן שלא ניתן היה להבחין שבמקום זה מותקנת שמשה – מקרים שכאלה לא יקרו יותר.
מסקנות
בהנחה שבתיקון קיר הזכוכית לא הורדה רמת הבטיחות, ובהסתמך על עדות זהבה שהתיקון החזיר את מצב הקיר לקדמותו. כמו כן, קיר הזכוכית הוא קיר גדול מימדים הבנוי מארבע קירות חלקיים כפי שהדבר נראה בתצלום. בתאונה נשבר רק חלק אחד, הוא החלק הנראה בתצלום השחזור ע"י האם. החלקים האחרים לא נשברו ולכן לא תוקנו וסגנונם המקורי נשמר. החלק שנשבר תוקן באופן שיהיה דומה לחלקים האחרים.
- קיר הזכוכית הותקן בכניסה לבית מגורים רב קומות, כלומר במקום שבו בני אדם עלולים להתנגש בו תוך כדי הליכה. ואומנם דפנה התנגשה בו.
- הזכוכית שממנה נבנה קיר הזכוכית הייתה בלתי מחוסמת ועשויה רק שכבה אחת.
- על הזכוכית של הקיר לא סומנו סימנים המבליטים את קיומה של הזכוכית בשום מקום עליו.
- הקיר נבנה בצורה לא בטיחותית ובניגוד לתקן ישראלי מס' 1099.
המלצות:
- יש להתריע בפני הדיירים של הבית ובפני מחלקת הבניה של העריה, על המפגע במקום.
- מומלץ לאתר את האחראי על בנית הקיר, הקבלן, ועד הבית, או אחר..ולהעמידו לדין כאחראי ליצירת המפגע. ניתן להיעזר במהנדס העיר לשם כך. וזאת על מנת שמפגעים כאלה לא ישנו.
|